מעיל כחול
לאונרד כהן
כבר ארבע בבוקר, לקראת סוף דצמבר
כותב כדי לבדוק אם אתה שם בסדר
קר בניו-יורק אך טובים הם חיי בה
ברחוב הסמוך מנגנים כל הלילה
אומרים שבנית בית קטן הרחק במדבר
אתה חי בלי תוחלת, לא נשאר שום דבר
וג'יין עברה עם תלתל שערך
סיפרה שקיבלה זאת ממך
בלילה של הטהרה
אם הייתה טהרה
אז כשנפגשנו נדמה שזקנת
את הקרע במעיל הכחול לא תיקנת
כל רכבת שבאה היית בוחן
חזרת הביתה בלי לילי מרליין
ואז התנחמת באישה שאיתי
וכששבה הביתה לא הייתה כבר אשתי
כן, רואה אותך ובשיניך שושן
צועני גזלן ופתיין
הנה ג'יין כבר ערה
היא מוסרת שלום
ומה עוד אגידה רוצח ואח לי
מה עוד אוכל לדבר
אתה כה חסר לי, נראה שסלחתי
וטוב שנפגשנו חבר
אם אי פעם תשוב עוד אלי או אל ג'יין
היא עכשיו חופשיה, אויבך כבר ישן
כן, תודה שלעיניה השבת קצת אור
חשבתי שזה לא יקרה, שכלום לא יעזור
וג'יין עברה עם תלתל שערך
סיפרה שקיבלה זאת ממך
בלילה של הטהרה
שלך ל. כהן